משנת ארץ ישראל על משנה עבודה זרה ה׳:ז׳:א׳-ב׳

7 עפ”י כתב יד קופמן

8 אומנים ישראל ששילח להם נכרי חבית שליין נסך – בשכרם. לפנינו מקרה של תשלום בסחורה במקום בכסף. להלן נרחיב בכך. מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה – יהודים אינם יכולים ליהנות מיין נוכרים מחשש ליין נסך. כפי שכבר עלה מהמשניות הקודמות יין נוכרים נאסר לגופו. אמנם החשש הוא יין נסך, כלומר שמא ניסך הנוכרי מהיין. לפי הפירוש המרחיב שהצגנו במבוא גם אם בטוחים אנו שלא הייתה לו הזדמנות לכך יצרן גדול, שכלל לא נגע ביין, או שיהודים צפו על היין כל הזמן גם אז היין אסור, כאילו היה חשש ממשי של יין נסך. אם הם מחליפים את כד היין בכסף יש כאן מעין הנאה מעבודה זרה, כאילו מכרו את יין הנסך לנוכרי. אבל במקרה זה במשנה הפועלים מבקשים את שכרם בכסף, ואין כאן החלפה של יין בכסף. להיפך, היין אמור להחליף את הכסף והפועלים מבקשים את שכרם בצורתו המקורית.